<h1>ספר הישר לר"ת — חידושים סימן תרפ"ט</h1>
<h2>דף ט.</h2>
תנא דבי אליהו ששת אלפים וכו' אלא מואת הנפש אשר עשו בחרן. דהוה אברהם בר חמשין ותרתין שנין. שקיל מ"ח עד דאתיליד יצחק וד' מאות עד שיצאו כדכת' כי גר יהי' זרעך וגו' ד' מאות שנין הרי תמ"ח. ות"פ עד שנבנה הבית הרי תתקכ"ח. ובית ראשון ד' מאות ועשר הרי אלף ושל"ח. וע' דגלות בבל הרי אלף ות"ח. ות"ך דבית שני לבר משיתא דחורבן דקם ביתא תכ"א. הרי אלף ותתכ"ח. וקע"ב לאחר חורבן דאתחיל בשיתא דכ"א דחורבן הרי שני אלפים דתורה. וא"ת דכי היכי דבחורבן בית שני מנינן שנת חרבן בהדי שנים דבתר חרבן ולא בהדי שנים דקם ביתא ה"נ מנינן ע' דגלות בבל בהדי שנת חורבן הא ד' מאות וי"א קם בית ראשון הא לא מצית אמרת דאמרי' בזאת יבא אהרן אל הקדש הרי ד' מאות וי'. ועוד דאמרי' בגיטין שהקדים שתי שנים לונושנתם דהוה תמני מאה וחמשין ותרתין ולא עמדו אלא ת"ף חסר מ' דמדבר דקמי בניין ות"י דבניין הוו להו תקנ"ב. ועוד דאמרי' בפ' אין נערכין בסופו דבמוצאי שביעית חרב הבית בין לרבנן דאמרי שנת חמשים ואחת תחילת יובל בין לר' יהודה דאמ' שנת חמשים עולה לכאן ולכאן דאמרי' התם אי ר' יהודה בראשונה מי משכחת לה שתהא חורבן במוצאי שביעית והתניא שבעה עשר יובלות מנו ישראל משנכנסו יש' לא"י עד שיצאו ואי אתה יכול לומ' משעה שנכנסו יש' מנו בית חרב בתחילת יובל ואי אתה מוצא בי"ד שנה לאחר שהוכתה העיר שאז היה יובל כדדרשי' ביה בעשרים וחמש לגלותינו בר"ה בעשור לחדש ומפרשי' דהיינו תחילת יובל. ותחלת יובל דקאמ' לאו דווקא דבתחלת יובל חרב דהיינו לרבנן דלא אמרי' שנת נ' עולה לכאן ולכאן שנת יובל היא דהא מאה וחמשין יובל נינהו אבל לאפוקי שלא תמצא י"ד שנה מיום שהוכתה העיר דהיינו חורבן דעד היובל אם לא תחסר ז' שכבשו וז' שחילקו. וכשתחסר י"ד דכיבוש וחילוק הוו להו ח' מאה ותלתין ושית משהתחילו שמיטין ויובלות אישתכח דבמ"ש חרב לרבנן אלא לר"י אייתר שבסרי משבסרי יובלות שדי עלייהו דהני שנים דעד י"ד שהוכתה העיר שהיתה שנת היובל הוה ליה דב"ל דבתלת בשבוע כלומ' אז היתה אותה נבואה דיחזקאל. וכי שדית י"ד שנים למפרע משכחת לה מוצאי שביעית שנת חרבן. ומשני הני שני דאגלינהו סנחרב לא קחשיב. ולא גרסי' תלת. וכן פי' רש"י דלא מנו יובל מכי גלו עשרת השבטי' עד י"ח ליאשיהו דאמרי' בסדר עולם בשנת י"ח ליאשיהו היתה תחילת יובל שאז מצאו ס"ת. יאשיהו מלך ל"א שנה של חרבן ויהויכין כ"ב. ואי שקלית י"ד די"ח עד ל"א ליאשיהו וכ"ב דיהויכין וצדקיהו אישתכח דבשנת ל"ו חרב ביתא דהיינו מוצאי שביעית. ואע"ג דאמרי' בפ' בתרא דערכין דלר"י לא הוצרכו לקדש יובלות משום שמיטין ואמרי' הא דלא כר"י דאמ' מנו יובלות לקדש שמיטין היינו בימי עזרא אבל בימי יאשיהו קדשו יובלות כדכת' וישמעו וישלחו מכלל דבימי יאשיהו נהג יובל. הרי למדנו דבין לרבנן ובין לר"י מוצאי שביעית חרב לפי חשבון של ד' מאות ועשר שחרב הבית בשנת עשר. וא"ת ע' דגלות בבל התחילו משנת עשר של חורבן כמו שהתחילו קע"ב משנת קע"א דחורבן ותצטרך להשלים קע"ג אחר חורבן. חדא שאין דרך התלמוד להזכיר בהדי בניין מה שהוא מזכיר בהדי חורבן כדאמרי' בבית שני דקם ת"ך ולא מזכירין שנת תכ"א הואיל ונמנית בהדי חורבן כדאמ' ר' יוחנן לאחר ד' מאות שנה לאחר חרבן הבית ומוכחא שמעתא דשנת חרבן מני בהדי ד' מאות. ועוד חשבון המקראות כך הוא כשמונים שבעים גלות בבל אחר מעשה של לפניו הוא שכן דרך שנות כל דור ודור שאנו מונין. ובסד' עולם (מוכיחין) [מוכיח] כן דקע"ב אחר חרבן הושלמו ד' אלפים. ושנת סוף ע' של גלות בבל לא היה סוף שבוע אלא כשעלו מן הגולה לר"י מיד התחילו למנות תחלת השמיטה ולרבנן שית שנין עד דסליק עזרא לא התחילו למנות כדמוכח בערכין. ושאר שמועת תנא דבי אליהו פשוטה.
